יום ראשון, 7 בספטמבר 2014

סלחתי לה. סלחתי לי.

פוסט בלי תמונות כי לא באמת צריך...
סלחתי לה.
זה לקח לי זמן והרבה רגעים של נפש מיוסרת.
היא היתה החברה הכי הכי שלי.
הכי קרובה, מבינה ואכפתית.
נכנסה אל חיי בגיל ושלב שלא חשבתי שאפשר לרכוש חברים חדשים.
כאלה.
כמו שהיא היתה עבורי.
שמרה עלי מזאבים טורפים ומציפורניים שלופות.
היתה זו שהרגשתי שהיא חכמה הרבה יותר ממני כי את זה שהיא יפה יותר כולם ראו.
כשהתחלנו, היא זו שחיפתה עלי,
שגרמה לי להיות הרבה יותר טובה מהגרסא הראשונית שלי.
בנוכחותה הייתי נדרשת להיות מקצוענית יותר. מוכנה הרבה יותר.
ועברו הימים. והחודשים.
וכנראה שלא ממש היינו חכמות לזהות את פוטנציאל ההתנגשות, ולא דיברנו עליו למרות שדיברנו על הכל. על הכל. על ה-כל!
אבל לא דיברנו על זה.
והכסף עיוור את שתינו.
ואז הכוח.
והקנאה עברה לגור קרוב.
וקנאה היא חברה טובה של התחרות.
ותחרות מחרבת הכל.
אי אפשר כלום כשתחרות בסביבה.
בטח אי אפשר להרגיש טובה.
מספיק טובה.
זה רק או הכי טובה או 0. לא שווה כלום.
והרבה פעמים הרגשתי ככה.
אז התפצלנו.
היא פרשה. מהחברות ובכלל. ואני פרשתי לחברויות חדשות.
עאלק.
לא נתתי מקום לאף אחת חדשה להיכנס.
ועברו השנים. והמון פעמים חשבתי עליה.
וכמה פעמים קפצתי לבדוק מה קורה בעמוד שלה. לפעמים כמעט לחצתי לייק.
הרבה דברים שהיא עושה אני אוהבת.
לא היה לי אומץ.
וכמעט בכל כיפור קיוויתי שתתקשר אלי לבקש סליחה. שתציל אותי מעצמי.
וגם ביום הולדת.
וגם ביום ההולדת שלה.
וגם ביום הזיכרון.
וגם בסתם יום.
שתתקשר וזהו. זה יהיה מאחורינו.
וחשבתי שאם אתקשר היא בחיים לא תענה.
אין סיכוי.
וידעתי שאם כן אז שזו תהיה הקלה גדולה לי
ולה זה בטח לא מזיז.
אין כזה דבר.
אבן כזו שתקועה באמצע הגרון לא באמת זזה עד שלא מדברים.
אז כתבתי לה.
20 שניות אחר כך היא הגיבה.
יומיים אחר כך נפגשנו.
זה היה לי מספיק חשוב כדי לפנות הכל.
ואז היא הגיעה.
לבשה לבן.
יפהפיה כרגיל.
ובמשפט הראשון שלה היא אמרה
"אני צריכה לבקש ממך סליחה"
ארבע וחצי שניות אחר כך כבר צללנו להשלים פערים כאילו שום דם רע לא היה שם קודם.
והתאהבתי בה שוב.
והייתי גאה בי.
וידעתי שזה היה צעד קטן אבל משמעותי.
לא, אני לא אמא תרזה.
אני לא חושבת שלכל אחד אפשר לסלוח.
אני לא חושבת שעם כל אחד אפשר להיות חברה.
אבל כאן הצלחתי.
כמה ימים אחר כך התחילה המלחמה.
ונראה לי שתמיד תמיד עדיף שלום.
שמחה שעשיתי שלום.
בעיקר עם עצמי...
כמו תמיד כשנושא קרוב לליבי
אני מבקשת להעביר את זה הלאה.
לכולנו יש על מה לסלוח וגם למי.
אז כדי שנוכל להתחיל שנה עם הרבה פחות רגשות  אשם, כדי שנוכל לסלוח לבן הזוג שלנו, לילד שלנו, למורה שלו, לחברה שלנו, לבת הדוד...שנסלח קודם כל לעצמנו...
את המפגש הקרוב בחרתי לערוך קצת אחרי  יום הכיפורים, כל יום הוא יום של הזדמנות לסלוח...
הזדמנות נפלאה לנקות את הראש והלב
למחול ולהתחיל שנה עם הרבה מקום פנוי לדברים הטובים שיבואו בה.


תגובה 1:

  1. Thanks for sharing, nice post!

    Đến với Bruno.vn, nhà cung cấp thời trang UNIQLO chính hãng bạn có thể tha hồ lựa chọn cho mình shop thoi trang tphcm cao cấp hay kiểu áo sơ mi nam đẹp cực sành điệu hay bạn có thể chọn áo khoác với quần short kaki nam giá rẻ thời trang hay kiểu áo sơ mi với mua quần jean ở đâu đẹp tphcm sành điệu lịch lãm hay kiểu ngắn với thương hiệu thời trang nổi tiếng thế giới hay kiểu tay dài với ao thun nam dep nhat hay với hàng thời trang thời trang H&M chính hãng hàng hiệu cao cấp hay bruno store sẽ cũng cấp hàng hiệu chính hãng cho bạn với những mẫu áo khoác đẹp cho nam hay kiểu áo sơ mi trắng với nhung chiec quan jean nam dep nhat hay kiểu caro với mẫu quần kaki nam đẹp sành điệu hay kiểu shop quần jean nam đẹp cho bạn tha hồ lựa chọn hay kiểu áo thun với quần áo nam hàng hiệu chính hãng hay kiểu áo có cổ với shop áo sơ mi nam đẹp tphcm hay áo phông nam với shop Áo thun nam đẹp tphcm cho bạn lựa chọn hay hàng hiệu chính hãng với kiểu quần nam với shop Áo khoác nam đẹp tphcm hay quần short hay các mẫu áo khoác da nam đẹp cho bạn lựa chọn nhiều mẫu mã hay kiểu quần kaki với phân biệt quần jean levi’s 501 thật giả hay quần short với quần áo hãng h&m hay kiểu quần dài với mua quà gì tặng sinh nhật chồng thì hãy đén Bruno.vn nhé.

    השבמחק