יום רביעי, 14 בנובמבר 2012

כשאהיה בת 38 אשקול 68!


אתם כבר יודעים, אני הרבה דברים, אני בת 37 אני בת זוג לאסף , אמא לאביתר ואלה, אני מאמנת אישית ועסקית, הקמתי בית ספר פורץ דרך בישראל, כל זה וגם אני שמנה.
אני שמנה כי אני אחרי לידה .
אז מה אם אלה שלי היא כבר בת 4.5...הטיעון הזה עדיין תופס, לא?

אף פעם לא הייתי שמנה, כלומר, אם אתן לא מחשיבות את השנה הראשונה של חיי...
אז בהמשך ועד גיל 21 הייתי ממש עור ועצמות. אכלתי תפריט מגוון שנע בין פיתה שרופה על הגז וגבינה לבנה, דרך במבה וקולה- השילוב החביב עלי.
ולא עליתי גרם!
לאט לאט, מידות הבגדים שלי התחילו לטפס, ה-36 הפך ל-38 ואני הייתי בטוחה שבזארה התחילו לתפור מכנסיים ממש צרות למידה שעד אז הייתי רגילה לה.

לקראת החתונה, בזמן שכולן מהדקות את החגורה, אני רק למדתי, בזכות אסף שלי, את מנעמי האוכל האנין.
זה לא הפך אותי לאנינה, אבל זה כן ריפד אותי במקומות הנכונים.
ואז לימודים, עבודה, הריון ראשון.
כמעט עד סופו הצלחתי לשמור על 12 ק"ג , ממש לפי הממוצע, אבל אז , בחודש האחרון עליתי עוד 8!!!
כולם סביב ובעיקר אני אמרתי לעצמי שזה טבעי, כל הססמאות של "אוכלת בשביל 2" תפסו בגדול.
הכל היה גדול.

אביתר שלי נולד, הייתי בעננים... שמנה מעופפת.

ואז ההריון של אלה, אליו כבר הגעתי מרופדת וכמובן שכל הריון והקצב שלו, 38 השבועות של ההריון הראשון התארכו ל-42 עם אביתר, עוד 4 שבועות שלמים להשמין!

הנה אני באמצע מחזיקה את אלה.
שבוע אחרי לידה. אלה ביד שלי, וזה עוד לא שיא המשקל...
היה לי מודל בראש, מביאים ילדים, מסדרים את החיים ואז מפנים זמן לרזות.
עברו כמעט 3 שנים, באמצע החלפתי את העבודה התובענית של משרד הפרסום בו עבדתי (עבודה שמאוד מאוד אהבתי) בעבודה כמאמנת עסקית ואישית בחברת תות (של אלון גל).
אלה ואביתר גדלו, בית הספר נפתח והוא עד היום מהווה מקור של גאווה גדולה שלי והבנה עמוקה שאם רוצים משהו ממש, ומתאמצים להשיג אותו אז הכל אפשרי.
אז התפנה לי זמן לעצמי. החלטתי לקחת את עצמי בידיים, הפסקתי לעשן, התחלתי ללכת למכון כושר 3 פעמים בשבוע ויחד עם כל זה פגשתי באופן שבועי דיאטן קליני, אלוף האלופים, מומחה לתזונת ספורט ששמו הולך לפניו בתחום, פז שוסטר.
נמדדתי, נשקלתי, קיבלתי תפריט , יצאתי לדרך.
ההתחלה היתה קשה, הכי קשה לשנות הרגלים, ועוד מ-0, פז היה יושב להסביר לי מה זה חלבון, מהם שומנים, למה המינונים חשובים, מדוע אני צריכה לשתות מים, פשוט חנך אותי ברגישות אינסופית. ואני, לא הצלחתי.
פעם אחר פעם לא הצלחתי לעמוד בתפריט, לא הצלחתי לשתות מספיק, פשוט לא הצלחתי.
כל הכלים שעמדו לרשותי כמאמנת – לא עמדו לי בתהליך הזה. הוא היה גדול עלי.
בשלב הזה כבר שקלתי 91.8 ק"ג, זה הכי הרבה ששקלתי מעולם, אפילו בהריון השני, עם אלה, המשקל הכי גבוה שלי היה 85 ק"ג ואז עוד היה לי "תירוץ", מזתומרת? אני בהריון!
התסכול שלי היה גדול , לא מדוייק, התסכול שלי היה ענק כמעט כמוני. אוף.
אבל כמה שורות למעלה, כתבתי את מה שהפך להיות מסתם ססמא למוטו שלי בחיים:
"אם רוצים משהו ממש, ומתאמצים להשיג אותו אז הכל אפשרי"

פז כבר מזמן הפך חבר טוב והתחלנו לחשוב יחד למה זה לא מצליח לי.
אני? שמצליחה להזיז הרים בחיים שלי ובחיים של המתאמנים שלי, לא מצליחה לרזות?
יחד, אחרי אינספור שיחות הבנתי את מה שהפך בחמשת החודשים האחרונים שלי, את כל ההסתכלות שלי על התהליך שאני צריכה לעבור.
את מה שבעבורו אני כותבת אליכן את הפוסט הזה ומקווה שדרך העיניים שלי , תוכלו גם אתן לעשות בחייכן הבדל.
התובנה של פז ושלי היתה – סינרגיה!
פז – יודע הכל על תזונה
אני – מכירה המון ולומדת כל יום עוד, כלים לאימון
אבל לחוד, זה לא מספיק, אין לזה את הכוח להזיז אותי.
אני חייבת להבין מה אני צריכה לעשות, ללמוד הכל מ-0 כמו הדיוטה, כאילו הרגע התחלתי לאכול
ואז, אולי אולי הקסם יקרה.
אני כותבת אליכן כשאני שוקלת נכון להבוקר 79.2 ק"ג. היום, אחרי שעברתי כברת דרך, אני מבינה כבר מה צריך לעשות. עובדה! ירדתי 12.6 ק"ג שלמים , אבל זה "רק " הבונוס. בדרך שינינו את התזונה בבית, לא אלאה בפרטים, זה גם לא מידע שמספיק לפוסט אחד, ארוך ככל שיהיה.
וזה בדיוק העניין, אני לומדת את התהליך הזה, מאמצת אותו לחיקי כל יום, מתמודדת איתו כל יום.
הנה אני, עוד יש לי דרך לעבור, אבל היי! אני יכולה להראות קו מותן :-)
וזו הדר, מהפוסט הקודם ...

2 תובנות חשובות לקחתי איתי - 
1) אי אפשר הכל יחד. צריך להתחיל בצעדים קטנים.
אם אני רוצה להצליח אני חייבת לעשות את זה צעד אחרי צעד. קודם תזונה ומים ורק אחכ ספורט. אני לא מתכוונת לקפוץ בבת אחת אל תוך ההרפתקאה הזו. למה? כי בפעמים הקודמות זה היה "הרבה מידי, מוקדם מידי" . כשארגיש מספיק בטוחה במקום החדש שלי למול האוכל, אתחיל ספורט.


זה בקבוק המים שלי. בזכות פטנט הפיה אני שותה 2.750 ליטר ביום! נשבעת שזה לא תוכן שיווקי , זה פשוט עובד
(על הבקבוק יש מדבקה שבה כותבת החברה שאיתו שותים 24% יותר. זו אמת צרופה)

2) ריטואלים.

כל בוקר הייתי יוצאת החוצה במחשבה ש"היום- אני לא אהיה רעבה" אז לא אכלתי ארוחת בוקר ולא לקחתי איתי אוכל וככה , איך שהייתי מגיעה לתות, הייתי תוקעת 2 סנדביצים, בקטנה, זה יחזיק אותי כל היום...
במקום זה התחלתי להכניס ריטואלים, פעולות קטנות, שחוזרות על עצמן באותו אופן.

למשל - אני נשקלת בכל בוקר לפני המקלחת, כדי להציץ במראה,גם אם אני יודעת שלא ירדתי. בעיקר אז, כדי להיות צמודה למציאות ולתקן בהתאם.
למשל- בכל יום אני ניגשת למלא את בקבוק המים שלי, לפני היציאה החוצה.
למשל - בכל בוקר לאכול משהו קטן שמספיקות 5 דקות לאכול אותו אבל הוא מטעין במלא אנרגיה (מוזלי / שיבולת שועל עם חלב וקינמון)
ככה בכל בוקר אסף מבשל בדיוק באותה השעה , את הארוחה החמה לי, לו ולאביתר :-)
(זאת תובנה בפני עצמה לדעת עם מי להתחתן, גם בשלן, גם משקיען...טוב רגע, זה לפוסט אחר לגמרי)


עכשיו, אחרי שאני מבינה בעצמי במה זה כרוך ממש בוער בי להעביר את זה הלאה...
תהיו חברות ותעבירו גם אתן.

ובואו לאירוע ב-17/1 בתיאטרון גבעתיים! 

"כל אחת יכולה" תיאטרון גבעתיים אורח חיים בריא ופינוק לאמהות נשיקות (זה מרזה)
אפרת

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה