יום ראשון, 1 ביולי 2012

אני יכולה הכל! גם את ...

הפוסט האחרון עורר כל כך הרבה תגובות, שמחתי מכמות העניין שיש בשיטת מונטסורי.
בינתיים עברו שבועות עמוסים וקשים מאוד שלוו בהחלטות קשות, באובדן של איש יקר ובאשפוז שלי.
אני כותבת לכם מאיכילוב, קומה 8, חדר 74, המיטה ליד החלון.
אז סליחה שזה לקח זמן...
הגילוי שלי את שיטת מונטסורי, קרה בד בבד עם זה שהפכתי למאמנת. 
אני זוכרת שבמהלך הקורס, כל הזמן חשבתי איך אני הולכת לעזור לאנשים (בראשם - אני!) לתקן את הפער בחייהם בין מה שהם רוצים לבין מה שבפועל יש להם, להיות בטוחים יותר בעצמם. היום, 5 שנים אחרי, אני מבינה שלא משנה למה אדם נכנס לחדר אימון, כולנו סובלים ממידה כזו או אחרת של דימוי עצמי בעייתי.
במשך כל הזמן הזה חשבתי שזה ממש אבסורד שאין "משהו כזה" לילדים.
אלה לי בת שנתיים כאן, תראו איזו מחוייבות והשקעה...
"משהו כזה" שעוזר לילד לבנות את ביטחונו העצמי, לדעת לבחור מה נכון עבורו (עם הכי פחות צורך לרצות אחרים), להרגיש מסוגל ויכול, שמאפשר ומזמין את הילד לטעות כי זו הדרך הטובה ביותר ללמוד, משהו שמלמד סדר וארגון, שמאפשר דחיית סיפוקים, שנותן כלים חשובים לחיים האמיתיים, בלי שהוא מוותר על הילדות.

מצאתי! אני מודה ומתוודה, אני מיסיונרית של השיטה. אני חושבת שהיא מתאימה לכל ילד, כי היא מבוססת על נטיות טבעיות של כולנו. למשל:
- הנטיה לעצמאות :
תחשבו על זה, כשהילד מתחיל לאכול, אף אחד מאיתנו לא חושב ללעוס לו את האוכל ולהכניס לו לפה נכון?
אז למה כשהוא בן שנתיים אנחנו מביאים לו? מגישים לו? מנקים לו? מסדרים לו? לפעמים גם דברים שהוא יכול לבד? לא חייבים! הגן המונטסורי בנוי כמרחב פתוח, עם מדפים שעליהם מסודרים ה"תרגילים". לכל חלק בגן יש נושא מסויים (שפה, חשבון, גיאוגרפיה, כישורי חיים).

הנה אזור "כישורי החיים":
זה מדף כישורי החיים, מתרגלים כאן מוטוריקה עדינה וגסה, הכל המצאות של צוות הגן.
והנה אזור החשבון:
העזרים כאן, מלווים את הילדים גם בבית הספר.


והנה אזור ההנדסה:


כל מרחב הגן מותאם לגובהם של הילדים כך שהם יכולים להסתובב בו ולהיות מסוגלים לעשות הכל בעצמם ובלי עזרת מבוגר. פעם בסוכות או בפסח, היתה תערוכה של שילב בנמל תל אביב, היא היתה בנויה כולה מריהוט בגודל אימתני כדי שאנחנו המבוגרים נרגיש איך הילדים מרגישים כשהם מסתובבים בעולם שכולו מותאם לנו, המבוגרים. זה היה מלחיץ!

עמדת רחיצת הכלים, משמאל בקבוקי השתיה של הילדים שבאחריותם למלא.

העצמאות הזו, בונה לילד תחושת מסוגלות מאוד גבוהה, הוא מרגיש שהוא יכול ה-כ-ל!
תפקידו של הצוות המונטסורי הוא ליצור סביבה שמאפשרת לכל ילד לפעול מתוך מה שמעורר בו עניין, מה שמאתגר אותו, מה שמגרה את הדמיון שלו, מה שמפתח בו סקרנות (בגלל זה כל המדפים פתוחים, האביזרים בהם אסתטיים להחריד ומתחלפים בתדירות גבוהה), מה שמניע אותו מבפנים לרצות ללמוד, לחקור, לגלות את העולם מאהבה ורצון חופשי.
בעיני זו סביבה שמעודדת את הילד לגלות את עצמו! להתפתח ולגדול להיות אדם עצמאי, בעל הערכה עצמית , כבוד לעצמו ולעולם שסביבו. (בפוסטים הבאים אסביר איך זה קשור).

אבל כדי שזה לא ייעצר בגן, אנחנו בבית ממשיכים את בניית העצמאות של הילדים שלנו. 
כל הכלים לשימוש יומיומי נמצאים בהישג ידם, גם כשאלה היתה בת שנה. הם כולם כלים אמיתיים, לא כלי פלסטיק.
לאט לאט (אחרי שכמה נשברו), אלה ואביתר למדו מה המשקל של הצלחת כדי להחזיק אותה בלי שתשבר, היום הם מסוגלים לשאת אותה גם אם היא מלאה אוכל. זאת בזכות העובדה שהם מתאמנים ומתרגלים החזקת מגשים כבר בגן, הנה , ככה:

הם יודעים בדיוק היכן נמצא כל דבר בבית, החל מקורנפלקס וכלה בתיבת התרופות (לא פעם אלה לי קישטה את עצמה באינסוף פלסטרים... זה היה משעשע) עבור דרך, איך אפשר שלא - קופסת ממתקים נגישה (באחריותם לאכול רק 1)
גם בחדר שלהם בצעצועים והספרים נגישים להם כולם, אין צעצוע יקר מוחבא שיוצא בהזדמנויות חגיגיות. גם בובת הפאולה של אלה (שעלתה הון תועפות) נגישה לה, אבל היא יודעת שזו אחריות שלה לא לקחת אותה למקומות שהבובה (קים קים שמה) עלולה לא לחזור מהם.

העצמאות הכי בולטת שלהם היא במטבח. כמעט בכל ערב בו אנחנו אוכלים בבית, אלה אמונה על חיתוך הסלט. בסכין אמיתית, גם זה בזכות אימונים ותרגולים באיזור "כישורי החיים", המוטוריקה שלה כל כך מפותחת תראו בעצמכם:
אלה לי חותכת סלט,כאן היא בסביבות גיל 3.5, הסכין אמיתית, את החביתה מאחורה אביתר מכין - לבד
והנה אלה שוטפת כלים בבית:

יש גם סרט - 
אחד הדברים שמניעים ילדים ללמידה, עפ"י שיטת מונטסורי, היא פעולה שמתרחשת בסביבתם.הכיתות הן רב גילאיות, בגן של אלה לי יש ילדים מגיל 2.5 עד גיל 5, בבית הספר של אביתר לומדים כיתות א,ב ו-ג יחד.
מה שקורה הוא שיש תחומי עניין וגירויים שונים, לילדים שונים, בגילאים שונים. ילד נחשף בו זמנית להמון גירויים בחלל סביבו, מתוכם הוא בוחר, מתחבר ורוצה ללמוד את מה שמעניין לו.
ככה קרה שאת אביתר שלי (אז בן 6) נורא עניין איך מכינים קפה. לימדתי אותו להכין, ומאז , כמעט בכל בוקר - זה הבוקר טוב שלי ממנו:


אם תסתכלו טוב טוב בפנים תראו את השתקפות הלב שלו...
זה פוסט ארוך, והוא נגע רק בהיבט העצמאות של שיטת מונטסורי, לאט לאט אשווה לאימון ואראה את החיבור אליו, אחשוף עוד ועוד על השיטה מנקודת מבטי כאמא.
ומה אתכן? אתן תראו שאפשר להכניס אלמנטים ממנה, כבר היום, כבר עכשיו, אליכן הביתה.

בהצלחה.
אפרת,
אמא מאמנת

2 comments:

  1. מקסים ומעורר מחשבה והשראה.
    אני חושבת על כמה נוח לנו לפעמים להגביל או לעשות בשביל הילדים כדי לזרז עניינים, שלא ישבר/יתלכלך/יקח הרבה זמן כשברור שלטווח הארוך אנחנו רק עושים נזק להם ולנו.
    תודה :)

    השבמחק