יום חמישי, 17 במאי 2012

איך הפכתי למאמנת ?


זהו, התיישבתי לכתוב.
הבלוג הזה מבשיל אצלי כמעט חצי שנה,
אם היה מבשיל 9 חודשים היה מתאים לקלישאת ה"לידת הבלוג של אמא מאמנת".
אבל אז הייתן בורחות מייד, לא?
אני כותבת אותו קודם כל עבורי, הזדמנות נהדרת לתעד את המסע ההורי והאישי שאני עוברת. אם בדרך תמצאו בו גם אתן עניין, הרווחתי.
הכל התחיל לפני 7 שנים בערך. סיימתי תואר ראשון בתקשורת, החלום הגדול היה לעבוד ב"אדלר- חומסקי" (עוד יהיה לי פוסט על הגשמת חלומות...) אבל אז, נכנסתי להריון,אביתר שלי,בכורי,נולד.


מאוד אהבתי את העבודה שלי, הייתי מכורה לה. אבל גם מאוד אהבתי את היותי אמא, אז ניסיתי לשלב את שתי האהבות שלי. המטפלת של אביתר היתה מקפיצה אותו אלי למשרד, יחד היינו משתתפים בישיבות תקציבאות, מתזזים לסטודיו (הוא בעגלה, אני על עקבים) לי זה היה נראה "מגניב" שהמשרד מסכים, שאני מצליחה לשלב, שאביתר נהנה. בול-שיט! עבר הזמן והתבהר לי שמשהו "לא עובד" לי. אני לא באמת מצליחה להיות איתו, לא באמת מצליחה לעבוד כמו שצריך. התחלתי לחפש משרד אחר שיסכים לקבל ולהכיר בעובדה שאני אמא ויאפשר לי לצאת הביתה מוקדם לפחות 3 פעמים בשבוע.
אל תקלו בזה ראש, להיות אמא ולעבוד כסופרוייזר במשרד פרסום, זו הכלאה נדירה.
ראובני-פרידן היה משרד הפרסום השני שעבדתי בו. כמעט כולנו שם היינו אמהות או כאלה בדרך. הזדמנות מופלאה לשלב. כמו שרציתי. עבר הזמן והתחלתי להרגיש שאני מוכרת לאנשים, דברים שהם לא צריכים, בכסף שאין להם. נראה לי הזוי שיש לי ילד חולה בבית ואני מוטרדת מפסיק שמוקם לא נכון במודעה...
באמצע, מתישהו, מישהו סיפר לי על סדנא בחברת תות, של אלון גל (העונה השניה של "משפחה חורגת" כבר היתה אז באויר). הלכתי. אני זוכרת אותי יושבת שם, מסתכלת על המנחה המוכשרת, וכל מה שעובר לי בראש זה כמה היא נראית שלמה, שלווה ושמחה עם מה שהיא עושה וכמה בא לי גם! 
שלוש שנים אחרי אביתר, נולדה האלה הפרטית והחייכנית שלנו.


משהו בסדנא הזו תפס אותי ככה שאחריה התחלתי תהליך אימון אישי, 12 מפגשים מופלאים עם מאמנת נדירה שהפכה לחברה טובה (רוית חורי).
ישבתי בחדר האימון והבטן שלי כל הזמן דיברה איתי - זה מה שאת צריכה לעשות.
מכאן לכאן נרשמתי להכשרת המאמנים של אלון גל, בהתחלה חשבתי שאמשיך לעבוד, אאמן שניים או שלושה אנשים בשבוע. אבל אז הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, כל יום, כל היום.
זה לקח חופשת לידה שלמה, המון עידוד מאסף שלי, עימות אחד חריף מאלון גל ודד ליין של 24 שעות להחלטה  וב-29/4/2008 הפכתי רשמית למאמנת בתות.
מאז בחרתי באימון כדרך החיים שלי, עד כדי כך ששיטת החינוך בה מתחנכים שני ילדי, מבוססת כולה על יסודות אימוניים. חלק מתפיסת עולמי וההרגלים שיצרתי כאמא וכאמא עובדת, מפורטים ב דף הפייסבוק שלי
אתן מוזמנות לקפוץ אליו ולעקוב אחרי כאן. להתראות בפוסט הבא שיוקדש לבית הספר "דרך הילד" שאני אחת ממקימותיו. הוא מבוסס על שיטת החינוך המונטסורית, עליה ארחיב בפוסט הבא. להתראות שם.

רצה להספיק עוגת שוקולד ליום ההולדת של אביתר.
תבלו,
אפרת לקט
אמא מאמנת.







7 תגובות:

  1. אח...איזו השראה, איזה כייף, שמחה בשבילך.
    תמשיכי רק להצליח בחיים, להיות מאושרת ולאהוב את מה שאת רוצה.

    השבמחק
  2. מקסים..נשמע לי מוכר לפחות מההיבט שלי..תודה

    השבמחק
  3. אפרתי,
    אני מתה עליך מאמנת אלופה ואישה מקסימה.
    יעל

    השבמחק
  4. כבר שמעתי את הסיפור הזה מפיך ובכל זאת צימררת אותי. אין עלייך! תותחית אמיתית, את אוהבת את העבודה וזה ניכר!!!!!
    אוהבת אותך ושמחה שזכיתי להכיר אותך ....
    מי זו ששידכה בנינו בכלל??????

    השבמחק
  5. 'ללהטט' זו מלה נפלאה
    היא נעדרת את הטון העייף שיש ב'לג'נגל'
    ומשאירה תחושה של קסם.
    יש לי עוד דבר או שניים ללמוד ממך, אבל את בהחלט מהווה עבורי השראה.
    נשיקות.
    מחכה כבר לפוסט הבא...

    השבמחק
  6. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  7. אפרת יקרה האחת והיחידה. זכיתי ללמוד ולהחכים ממך. כיום עברו שנתיים אני משתמשת בהמון כלים בחיי האישיים ממה שלמדתי ממך במועדון נשים פלוס בנווה שרת. שיניתי המון בזכותך. זכו גם מי שמסביבי בכך רונית

    השבמחק